כמה טוב שבאנו הביתה

Koh Yaffe in Koh Chang, Thailand

לא ממש צריך הסברים

http://www.kodakgallery.com/gallery/creativeapps/slideShow/Main.jsp?token=775767264803:1398922096&sourceId=533754321803&cm_mmc=eMail-_-Share-_-Photos-_-Sharer

ועוד

http://www.kodakgallery.com/gallery/creativeapps/slideShow/Main.jsp?token=691238264803%3A879651716&sourceId=533754321803&cm_mmc=eMail-_-Share-_-Photos-_-Sharer

פולניה נגד אוסטרליה

זהו – לילה אחרון באוסטרליה......ממש לא מאמינה. הילדים נוחרים להם בשקט בחדר השני, גילי מתקלח אחרי אריזות מיגעות ואני פשוט לא מאמינה שכמעט כל הטיול מאחורינו. לא שאני חס וחלילה מזלזלת בדובדבן שבקצפת, תאילנד, אבל לב ההרפתקה כבר נגמר.
את הימים האחרונים אנחנו מבלים מאוד באיזי ב BRISBANE – עיר יפה ונעימה. אנחנו נמצאים בלב דאון טאון אבל גם פה לא עובדים קשה מידי והכל כבר סגור עד חמש אחהצ. מאוד ירוק, רחש הנהר הרחב שבאמצע העיר נעים, ויש רעש מעומעם מהמכוניות שעוברות את מספר הגשרים שחוצים את הנהר. לא הסתובבנו עם מצלמה אז תנסו לדמיין: גורי חמוד ו\או ישן ו\או אוכל. נויה מדלגת ו\או מקפצת בין הגלגלים של העגלה ולא מפסיקה לשאול למה ולמה ולמה. גילי הסתפר. אנחנו משלימים פה שעות שינה (לפחות אני – גילי כמובן טוען שהוא קם לפנות בוקר עם גור ועד שאני קמה הם כבר היו בסיבוב קפה בעיר.....אני לא קונה את זה). הכל כבר ארוז ואנחנו מתפללים שלא תיהיה בעיה עם OVERWEIGHT – אין לי מושג מה ממלא את המזוודות שלנו..................
עוד לא עושים סיכומי טיול אבל תוכניות לחזרה כבר יש – פולניה כבר השיגו אותנו והגיעו עד לצד השני של העולם כדי לקבוע איתנו את ארוחות החג שפיספסנו שחס וחלילה לא יחסר לנו השנה קמח מצה תקוע בגרון. בקצב הזה אנחנו כבר מחליפים בגדים במטוס ועוטפים בצלופנים את מתנות החג שנקנה מעגלת הדוטי פרי איפהשהו מעל יוון. אז אל דאגה – העולם כתיקונו נוהג – והפתגם הידוע "תסעו ותהנו לכם בטיול של פעם בחיים בעוד אני אשב לי פה לבד בחושך" ירדוף את כולנו גם אם נטוס לקצה השני של העולם. ראו הוזהרתם.
אם במקרה לא נתכתב לפני החג (יש לי הרגשה שנהיה עסוקים בלהתחשבן תורו של מי ללכת לעשות מסג על החוף) אז חג שמח וכשר לכולם. נא לא לשמור לנו קניידלך אנחנו יותר בקטע של פד טאי.

הארוחה האחרונה

זהו......מתחילים להריח את הסוף......כמעט וסיימנו את החלק השלישי ואחד לפני אחרון של הטיול. ממשל לא יאמן. היום הגענו לעיר האחרונה שניהיה בא באוסטרליה. BRISBANE
הבוקר נפרדנו מהחיפושית הקטנה שלנו ששימשה אותנו נאמנות יותר מחודשיים ברגשות מעורבים. (אמנם היו לנו שני קראוונים שונים בניו זילנד ובאוסטרליה אבל הם היו זהים לחלוטין – עד צבע הפסים על הריפוד). שמחנו לחלץ עצמות מהקופסא הקטנה של 14 מ"ר מצד אחד אבל מצד שני היה לנו ככ נח שהכל איתנו כל הזמן, אין צורך לארוז, לפרוק,לארוז,לפרוק את המזוודות בכל פעם שנוסעים ממקום למקום וכבר כל אחד מצא האת הפינה שלו בה – אמנם פינה קטנה מאוד אבל עדיין פינה. נקשרנו לחתיכת הפח הזו.
הימים האחרונים היו ימי פינוק אמיתי. הגענו למקום שבקלות היינו יכולים לבלות שם עוד – BYRON BAY. ים מקסים (אני יודעת שאני כבר חוזרת על עצמי), מלא צעירים , ריח הגראס באוויר, מוסיקת טרנס בליווי דידג על הדשא בערב, קצת ציצים פה ושם, ושדות של גלשנים.
הפארק קראוונים היה ממוקם על החוף ככה שלא ממש ירדנו מהבגד ים.
כדי לעודד אותנו קצת לפני העזיבה וגם כדי לחסל את כמויות האוכל שנשאר לנו בקראוון גילי דפק ארוחת פרידה שכל מה שנשאר לי להגיד זה "כבוד" :
לובסטרים מאודים ברוטב פירות ים ועגבניות
צלעות כבש א-לה-פלנצה
פירה נימוח בחמאה
הר של אפונה ירוקה
סלט ערבי (שבמהלך הטיול שינה את שמו לסלט ניו זילנד) קצוץ קטן קטן
לקינוח:
עוגת שוקולד מריר בשכבות מוס שוקולד
טירמיסו
אקלר מזוגג בשוקולד
הכל מלווה כמובן ביין אדום מקומי מעולה ומצונן

בתאבון לכולם ולילה טוב.

****הלו????????? יש שם מישהו???????????

אבאלה בוא ללונה פראק

בימים האחרונים נאלצתי לעשות דברים לגמרי נגד רצוני
גררו אותי בכח לגן החיות האוסטרלי ולאחר מכן ללונה פארק ענקי של WARNER BROS (זה של בגס באני ובטמן).
חלקכם יודעים שאם אין מסלול מסומן מראש, כמו באיקאה, אני יכולה לאבד את הצפון במקומות כאלו.
גילי ונויה דילגו להם יחד יד ביד בצווחות שימחה לכל מתקן וחיה .גורי אחריהם מדעדע כמו שיכור וצועק "תיל תיל" (הבטחנו לו שהוא יראה פיל), ואני מאחור גוררת רגליים. מזיעה. עצבנית.
מכיוון שלא היו תורים האב וביתו סיימו לעשות את כל המתקנים ולראות כל זבוב מושתן עד השעה שתיים עשרה בצהריים. יש אור בקצה המנהרה חשבתי ובניתי על זה שאפשר להתחפפף משם מהר. "מה פתאום אמא" נויה התפוצצה מצחוק " עכשיו יש לנו עוד מלא זמן לעשות שוב ושוב ושוב את כל המתקנים עד שיסגרו פה..............." ניסיתי לתקוע בגילי מבט מאיים אבל הוא כבר השיג את נויה לראש התור של רכבת ההרים של בטמן 2.
איכשהו שרדתי את היומיים האלו - גילי אומר שדוקא החזקתי מעמד יפה. ומגיע לי פרס
אז כצופר הוא לקח אותי הבוקר ליום שופינג כששלושת הקרציות דבוקות לי לתחת.

עוד קצת תמונות:

http://www.kodakgallery.com/gallery/creativeapps/slideShow/Main.jsp?token=270981214803%3A1840478500

משמר המפרץ

הגענו לעיירת נופש לא קטנה על חוף הים ששמה נוסה. המקום פה הוא מקום מגורים ו\או בית קייט בעיקר ליפים והאמיצים העשירים והבלונדינים השזופים והגולשים. החופים פה הם ממש משמר המפרץ האוסטרלי. השבוע גם במקרה זה פסטיבל הגולשים הבין לאומי פה במקום – אז העיר מלאה בעוד יותר בלונדינים ובלונידניות ממש על גבול החימצון.
מהר הבנו שלהסתובב במחלצותינו ממש לא בא בחשבון – החולצה שגם היתה אתמול פיגמה ששלשום היתה לבריכה ולפני ששלשום גורי חיבק בידיים מלאות יוגורט . אז הוצאנו את הבגדים הכי פחות מקווצצים החלקנו לילדים את השיער עם קצת רוק וירדנו לים עם הרגשה שאנחנו ניראים ממש קולים כמו כל הבני 20 מסביבנו....אז זהו שמדד הקוליות שלנו יתכן והיה בעייתי קצת כשאנחנו דוחפים עגלה עם גלגל צולע ומחזיקים מצוף ים בירוק זוהר, סירה מתנפחת עם צפצפה, ותיק צד אדום שכתוב עליו בצהוב ולבן "מרכולית תל יצחק". שלא תגידו שלא ניסינו.
הבתים פה....למות......לכל בית סירה צמודה כדי לקפוץ לשכינה ממול לכוס סוכר. הכל פה תעלות נהר קטנות בין האחוזות כשלכל בית גם חוף קטן, בריכה, וגינה.
אנחנו הסתפקנו בסיור עצמי בין התעלות היפות והתלבטויות בקול רם אם כדאי למכור את הבית באבן יהודה ולקנות פה משהו (ה"משהו" הזה כנראה מסתכם במחסן של המכסחת דשא). נויה נורא נלחצה מכל הסתלבטות כזאת וכמעט פרצה בבכי כשחשבה שאנחנו רציניים. היא ממש מוכנה כבר לחזור לשכונה.

NATIONAL GEOGRAPHIC

הרשומה הזאת מוקדשת לעידו ואלון שביקשו לראות עוד תמונות של חיות :

הימים האחרונים שלנו תוכננו להיות משעממים וכללו נסיעות אאארררוווכככות של כמה מאות ק"מ כל יום ומרתון טיף וטף (1,2,3) ודיג דיג דוג (3,4,5) להקטין את חירפון הילדים בדרך. אמנם עדיין עברנו קילומטרים רבים וטיף וטף 3 ודיג דיג דוג 4 נגנו פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם אבל חוץ מזה שום דבר לא היה כמתוכנן ןחוונו את כמה משיאי הטיול.
כמות החיות בר שראינו במתכוון ובעיקר לא במתכוון יכלו למלא סידרה שלמה של סרטים של ה NATIONAL GEOGRAPHIC בכבלים.
הנה כמה מה היי לייטס:

עלוקות: בטיול תמים אחרון ביער בגשם גילינו לקראת סוף המסלול תולעים קטנות ומתוקות שטיילו בחביבות על נעלי ההליכה שלנו.....אחרי בדיקה יותר יסודית גיליתי שאחת כבר נצמדה לי לוריד ....נויה נכנסה להסטריה כזאת שלא ראיתי כמותה מאז שגור כיבה לה את ה טלוויזיה באמצע פסטיגל פנזיה..... אני כמעט התעלפתי וגילי לקח פיקוד על תלישת מוצצות הדם הקטנות ובדיקת גוף יסודית של כל אחד מאיתנו כולל גוגו.
צפרדעים: באיזור שבו אנחנו נמצאים – דרום האיזור הטרופי יש מיליון צפרעים וקרפדות מכל המינים, לרוב הן מופיעות בין החפיפה עם השמפו לשטיפת המרכך במקלחות. ממש כייף למצוא אותן מביטות בעיני עגל בזמן מערומי לבד במקלחת.
עטלפים: עשינו סיור קטן במערות נטיפים יפות שבנויות מהמון מערות קטנות. בזמן ההסבר של המדריך עפו מעלינו עשרות עטלפים בסבבה. לקראת סוף הסיור גילו לנו שהבוץ שעליו דרכנו לכל אורך המסלול במערה הוא קקי של עטלפים. נהדר.
WALLABIES: החיה הזאת היא הבן דוד הקטן של הקנגרו. מצאנו אותה ערב אחד לפני שנכנסו לקמפ ללילה. שלושה קטנים וחמודים כאלו הציצו מבין השיחים לפני שנבהלו וברחו חזרה ליער.
צבי ים (לא סתם): באחד הקמפים פגשנו משפחה שוודית נחמדה (גילי טוען שהאשה הבלונדינית שרצה אחרי הילדים שלה בביקני הייתה במיוחד נחמדה) שסיפרה לנו שבמקרה לגמרי אנחנו עוברים בדרכנו דרומה עיירה קטנה (מאוד מאוד) שממש במקרה בשבועות אליו ממש הביצים שצבות הים הטילו בה לפני 8 שבועות על החוף בוקעים בקנים מאוחר בלילה. ויש סיורים עם פקחים לראות את הבקיעה. גילי היה קצת סקפטי כשהובלתי אותו בין שדות קני סוכר בדרכים צדדיות נטושות בגשם שוטף. נויה אפילו לא שמעה כשסיפרתי לה בהתרגשות מה אנחנו הולכים לראות כי היא הייתה מרותקת לסרט "מרי פופינס" בפעם ה 4 בטיול. נשאר לי רק להיות אופטימית שנראה איזה צבון או לפחות ביצה שהיה בה צבון.
למרות שכשהגענו לעמדת הפקח היינו לבד, בשבע בול היינו מוקפים ב40 איש וכמה פקחים מדוגמים שיצאו לפטרל בחוף. קיבלנו הנחיות לשבת ולהמתין.....וחיכינו ......וחיכינו....וחיכינו.....אחרי כשעתיים בערך הקפיצו את כולנו בדום מתוח וירדנו לחוף בטור אחד בסדר מופטי. מזלנו שאחת הדרישות לא היתה לשמור על שקט מוחלט מכיוון שגוגו היה בכזה היי שהוא לא הולך לישון ואפילו אין מקלחת (ממש קיצוני עבורי) שהקולות שהוא עשה העירו את הדולפינים שישנו לא רחוק בים.
גורי מכורבל במנשא מקטר בטירוף, נויה מכורבלת במעיל רוח, גילי דוחף לגורי עוגיות כל פעם שהוא צועק "עון עון" (זה – עוד עוד למי שלא מבין גורית) ואני מתפוצצת מהתרגשות. העמידו אותנו במעגל על החוף בחושך מוחלט מסביב לגומה קטנה ואט אט משום מקום חורים קטנים התחילו לצוץ בא – קודם אף קטן, אחרי זה רגל סנפירית פיצית, ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, ובסוף שיריון קטנטן וזנבון.... וככה הפלא המשיך ל 1,2,3,6, ,,,,,,,,,,50 צבונים קטנים מתוקים שרק לפני כמה שעות בקעו מהביצים שלהם בקן שנמצא כחצי מטר מתחת לאדמה וזחלו את דרכם החוצה את העולם. באמת קשה לתאר את הפלא.
המדריך הסכים לתת לילדים לגעת באחד (לפי מחקרים זה לא פוגם באיכות החיים שלהם) וזהו – הגיע זמן הימה....לעזור לצבים הקטנים "לראות" את הים הם צריכים לרוץ לכיוון אור הירח, בגלל שהיה מעונן (ובעיקר לזרז את התהליך) העמידו אותנו בטור בפיסוק עם הגב לים עם פנסים שמאירים לכיוון הקטנטנים בזמן שהם רצים למיים. וכך תהלוכה של 50 פיצפןנים מדדה על החוף בין הרגליים שלנו ובלי פחד נכנסת ישר לגלים הגדולים.......ממש כמו בסרטים.....לא יאומן כיסופר.....התרגשות אחזה בכל אחד על החוף באותו לילה כולל בשלושתינו......(לא כולל את גורי שנגמרו לו העוגיות והבין שהקיטורים ל"עון" לא עוזרים אז הוא נרדם לגילי על הגב).
ולקינוח: קנגרו (או כפי שקראנו להם פה "ראינו-קנגורויים-אז-עכשיו-אפשר-לחזור-הביתה): במהלך הדרך שלא נגמממרה לנו מידי פעם ראינו שלטים צהובים בסגנון של " זהירות ילדים עוברים" אבל במקום ציור של ילד – ציור של קנגורו. אוקי....לא ממש התייחסנו וכבר הבנו שאת הארנבת המגודלת הזאת נראה רק בגן גורו בעמק בית שאן. אבל אתמול בשעת ערב מוקדמת צצה לה להקה של 10 (!!!!!!!!!!) קנגורויים בגודל אמיתי (וחיים- חשוב לציין) בצד הדרך ממש מחוץ לסבך היער מנשנשת עשב. אני צווחתי, גילי הרביץ ברקס אכזרי, והילדים נדבקו לשימשה הקידמית וטיף וטף המיטב המשיך להתנגן ברקע.
זה מה שנקרא להרוג תורכי ולנוח – אבל אל דאגה, לא הרגנו כלום והתורכי הוא בעצם קנגרו ומה שכן – הלכנו לנוח אחרי זה, כולנו.

תמונות מהימים האחרונים - מתנצלת מראש על כמות התמונות של הקנגרויים - לא יכולתי לוותר על אף אחת.

http://www.kodakgallery.com/gallery/creativeapps/slideShow/Main.jsp?token=255875883803%3A265967891