יום שבת, 13 במרץ 2010

NATIONAL GEOGRAPHIC






















הרשומה הזאת מוקדשת לעידו ואלון שביקשו לראות עוד תמונות של חיות :

הימים האחרונים שלנו תוכננו להיות משעממים וכללו נסיעות אאארררוווכככות של כמה מאות ק"מ כל יום ומרתון טיף וטף (1,2,3) ודיג דיג דוג (3,4,5) להקטין את חירפון הילדים בדרך. אמנם עדיין עברנו קילומטרים רבים וטיף וטף 3 ודיג דיג דוג 4 נגנו פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם אבל חוץ מזה שום דבר לא היה כמתוכנן ןחוונו את כמה משיאי הטיול.
כמות החיות בר שראינו במתכוון ובעיקר לא במתכוון יכלו למלא סידרה שלמה של סרטים של ה NATIONAL GEOGRAPHIC בכבלים.
הנה כמה מה היי לייטס:


עלוקות: בטיול תמים אחרון ביער בגשם גילינו לקראת סוף המסלול תולעים קטנות ומתוקות שטיילו בחביבות על נעלי ההליכה שלנו.....אחרי בדיקה יותר יסודית גיליתי שאחת כבר נצמדה לי לוריד ....נויה נכנסה להסטריה כזאת שלא ראיתי כמותה מאז שגור כיבה לה את ה טלוויזיה באמצע פסטיגל פנזיה..... אני כמעט התעלפתי וגילי לקח פיקוד על תלישת מוצצות הדם הקטנות ובדיקת גוף יסודית של כל אחד מאיתנו כולל גוגו.
צפרדעים: באיזור שבו אנחנו נמצאים – דרום האיזור הטרופי יש מיליון צפרעים וקרפדות מכל המינים, לרוב הן מופיעות בין החפיפה עם השמפו לשטיפת המרכך במקלחות. ממש כייף למצוא אותן מביטות בעיני עגל בזמן מערומי לבד במקלחת.
עטלפים: עשינו סיור קטן במערות נטיפים יפות שבנויות מהמון מערות קטנות. בזמן ההסבר של המדריך עפו מעלינו עשרות עטלפים בסבבה. לקראת סוף הסיור גילו לנו שהבוץ שעליו דרכנו לכל אורך המסלול במערה הוא קקי של עטלפים. נהדר.
WALLABIES: החיה הזאת היא הבן דוד הקטן של הקנגרו. מצאנו אותה ערב אחד לפני שנכנסו לקמפ ללילה. שלושה קטנים וחמודים כאלו הציצו מבין השיחים לפני שנבהלו וברחו חזרה ליער.
צבי ים (לא סתם): באחד הקמפים פגשנו משפחה שוודית נחמדה (גילי טוען שהאשה הבלונדינית שרצה אחרי הילדים שלה בביקני הייתה במיוחד נחמדה) שסיפרה לנו שבמקרה לגמרי אנחנו עוברים בדרכנו דרומה עיירה קטנה (מאוד מאוד) שממש במקרה בשבועות אליו ממש הביצים שצבות הים הטילו בה לפני 8 שבועות על החוף בוקעים בקנים מאוחר בלילה. ויש סיורים עם פקחים לראות את הבקיעה. גילי היה קצת סקפטי כשהובלתי אותו בין שדות קני סוכר בדרכים צדדיות נטושות בגשם שוטף. נויה אפילו לא שמעה כשסיפרתי לה בהתרגשות מה אנחנו הולכים לראות כי היא הייתה מרותקת לסרט "מרי פופינס" בפעם ה 4 בטיול. נשאר לי רק להיות אופטימית שנראה איזה צבון או לפחות ביצה שהיה בה צבון.
למרות שכשהגענו לעמדת הפקח היינו לבד, בשבע בול היינו מוקפים ב40 איש וכמה פקחים מדוגמים שיצאו לפטרל בחוף. קיבלנו הנחיות לשבת ולהמתין.....וחיכינו ......וחיכינו....וחיכינו.....אחרי כשעתיים בערך הקפיצו את כולנו בדום מתוח וירדנו לחוף בטור אחד בסדר מופטי. מזלנו שאחת הדרישות לא היתה לשמור על שקט מוחלט מכיוון שגוגו היה בכזה היי שהוא לא הולך לישון ואפילו אין מקלחת (ממש קיצוני עבורי) שהקולות שהוא עשה העירו את הדולפינים שישנו לא רחוק בים.
גורי מכורבל במנשא מקטר בטירוף, נויה מכורבלת במעיל רוח, גילי דוחף לגורי עוגיות כל פעם שהוא צועק "עון עון" (זה – עוד עוד למי שלא מבין גורית) ואני מתפוצצת מהתרגשות. העמידו אותנו במעגל על החוף בחושך מוחלט מסביב לגומה קטנה ואט אט משום מקום חורים קטנים התחילו לצוץ בא – קודם אף קטן, אחרי זה רגל סנפירית פיצית, ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, ובסוף שיריון קטנטן וזנבון.... וככה הפלא המשיך ל 1,2,3,6, ,,,,,,,,,,50 צבונים קטנים מתוקים שרק לפני כמה שעות בקעו מהביצים שלהם בקן שנמצא כחצי מטר מתחת לאדמה וזחלו את דרכם החוצה את העולם. באמת קשה לתאר את הפלא.
המדריך הסכים לתת לילדים לגעת באחד (לפי מחקרים זה לא פוגם באיכות החיים שלהם) וזהו – הגיע זמן הימה....לעזור לצבים הקטנים "לראות" את הים הם צריכים לרוץ לכיוון אור הירח, בגלל שהיה מעונן (ובעיקר לזרז את התהליך) העמידו אותנו בטור בפיסוק עם הגב לים עם פנסים שמאירים לכיוון הקטנטנים בזמן שהם רצים למיים. וכך תהלוכה של 50 פיצפןנים מדדה על החוף בין הרגליים שלנו ובלי פחד נכנסת ישר לגלים הגדולים.......ממש כמו בסרטים.....לא יאומן כיסופר.....התרגשות אחזה בכל אחד על החוף באותו לילה כולל בשלושתינו......(לא כולל את גורי שנגמרו לו העוגיות והבין שהקיטורים ל"עון" לא עוזרים אז הוא נרדם לגילי על הגב).
ולקינוח: קנגרו (או כפי שקראנו להם פה "ראינו-קנגורויים-אז-עכשיו-אפשר-לחזור-הביתה): במהלך הדרך שלא נגמממרה לנו מידי פעם ראינו שלטים צהובים בסגנון של " זהירות ילדים עוברים" אבל במקום ציור של ילד – ציור של קנגורו. אוקי....לא ממש התייחסנו וכבר הבנו שאת הארנבת המגודלת הזאת נראה רק בגן גורו בעמק בית שאן. אבל אתמול בשעת ערב מוקדמת צצה לה להקה של 10 (!!!!!!!!!!) קנגורויים בגודל אמיתי (וחיים- חשוב לציין) בצד הדרך ממש מחוץ לסבך היער מנשנשת עשב. אני צווחתי, גילי הרביץ ברקס אכזרי, והילדים נדבקו לשימשה הקידמית וטיף וטף המיטב המשיך להתנגן ברקע.
זה מה שנקרא להרוג תורכי ולנוח – אבל אל דאגה, לא הרגנו כלום והתורכי הוא בעצם קנגרו ומה שכן – הלכנו לנוח אחרי זה, כולנו.
תמונות מהימים האחרונים - מתנצלת מראש על כמות התמונות של הקנגרויים - לא יכולתי לוותר על אף אחת.

3 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  2. טוב אין מה לומר אנחנו אכולי קנאה בעיקר עידן שכבר מזמן הצהיר שהוא רוצה להיות צלם חיות כשיהיה גדול
    אתם נראים משגעה התמונה של חני עם הילדים בקראוון מדהימה ונראה שממצא את ההרגשה שלכם
    גילי , אומנם המראה המסוקס מתאים לנופים אבל אחי תתגלח לעומת זאת אחלה טוסיק :)נשיקות וחיבוקים מהוד השרון נטולת חיות הבר ומלאת גינות עם קקי של כלבים

    השבמחק
  3. it looks just like gan guru in the middle of hol hamoed...

    השבמחק