יום רביעי, 24 בפברואר 2010
יום שלישי, 23 בפברואר 2010
דקה לפני הסוף של החצי הראשון
בימים האחרונים אני נושמת נשימות עמוקות ואיטיות....הזמן עושה את שלו ואחרי חודש בקופסאת גפרורים אני חושבת שהרווחתי ביושר להגיד שאומנם התמונות משקפות זוגיות מושלמת, ילדים מלאכים, ןמשפחה באופוריה אבל......... בעלי (שיחייה) וילדי (שיבדו לחיים ארוכים) התחילו לעלות לי על העצבים. מזלו של גילי שראדר "אישתי על סף חירפון" שלו עובד מעולה ומרתיע שניה לפני הפיצוץ הגדול (שכפי שכולם יודעים יכול להיות הרבה יותר חזק מהמפץ הגדול) ודאג לכמה ימים רגועים ששלושתם לא צמודים לי למותן. ואכן זה עבד – האנרגיות חזרו (אפילו הכנתי קציצות לכולם) והפינלה בניו זילנד מאוד מהנה. דרך אגב – כל אחד שמספר שטיול משפחתי של חודש פלוס הוא נהדר וחשוב מאוד לאיחוד המשפחתי ותורם לזוגיות – אני מבקשת מאאוד לספר את כככככלללל האמת .
קשה להאמין שאנחנו לקראת סוף החלק השני של הטיול שלנו (הראשון היה בסידני היפה) ולפננו עוד שתי ארצות (אוסטרליה ותאלינד). מצד אחד איך אפשר לעזוב את המקום המדהים הזה – הנופים העצומים, החיות פרא בכל פינה והמרחבים הבילתי נקלטים. מצד שני – מה זה כל הטוב הזה??? אוקי הבנו – מיים בצבע טורקיז בכל פינה (פסססס כמעט כמו הכינרת), קרחונים שאפשר לגעת בהם (לנו יש את החרמון), ודולפינים שוחים ליד החוף (לנו יש קרפיונים). ממש לא יאומן מה ראינו פה בחודש האחרון.....ולא יאומן שכבר עבר חודש – זה נראה כמו יומיים או בעצם שנה.
להפתעתנו העיר האחרונה שאנחנו שוהים בא לפני הקפיצה לאי הגדול יותר מערבית אלינו (אוסטרליה) לא מאכזבת ועומדת ברף המקומות הגבוה שניו זילנד הציבה לנו. AKAROA
עיירה קטנטונת על חוף ה BAY PENINSULA במרכז החוף המזרחי. מאוד ציורית – מגדלור עתיק, בתים ציוריים לאורך החוף, ברווזים ואווזים (גילי בנה על FOIE GRAS לארוחת ערב) . הילדים באקסטזה – חם פה וגורי מסתובב חצי ערום כמו מלך השכונה ונויה עברה לבגדי ים ושמלות מתנפנפות. מחר יש לנו תוכניות מעניינות.....נעדכן בהמשך. לילה טוב.
מתחת לשמיים
החלטנו לעשות DETOUR קטן בדרך לנקודת הסוף שלנו באי. במקום לעלות ישר לאורך החוף המזרחי (למי שעוקב) נכנסו קצת INLAND ל MT COOK – ההר הגבוהה ביתר בניו זילנד – לא היו לנו ציפיות גבוהות אחרי הקרחונים ומצוקים שראינו בדרך אבל – בעצם למה לא – לא ממש ממהרים לאנשהו.
שוב גם פה הארץ הזו הפתיע – אחרי נסיעה במישורים די צחיחים וצהובים (כנראה הקייץ האזור הזה הוא יבש) פתאום בבת אחת התגלתה מולנו פיסגה מושלגת ועוד פיסגה פיסגה עד שכמעט היינו מוקפים. עדיין היה חם והאתר קמפינג שהגענו אליו היה ממש מתחת לפסגות רק בניגוד לשאר האתרים ששהינו בם פה לא היה חשמל או שירותים מסודרים או כל דבר שנראה כמו מקום שמיועד לקראוונים. פה המטרה היא להתייחד עם הטבע ולחבק איזה עץ. מזלם שהמקום ככ יפה שבלית ברירה הסכמתי לוותר על המקלחת החמה ופיפי בשירותים שרואים את התחתית שלהם. בתמורה קיבלתי ציחצוח שיניים משפחתי תחת שמיים מלאים בככ הרבה כוכבים שזה נראה כמו הדמייה בפלניטריום של מוזיאון הארץ. שווה בהחלט. טוב כל זה לא אומר שנויה לא ראתה סרט לפני השינה וגורי קפץ לצלילי דיג דיג דוג.
שוב גם פה הארץ הזו הפתיע – אחרי נסיעה במישורים די צחיחים וצהובים (כנראה הקייץ האזור הזה הוא יבש) פתאום בבת אחת התגלתה מולנו פיסגה מושלגת ועוד פיסגה פיסגה עד שכמעט היינו מוקפים. עדיין היה חם והאתר קמפינג שהגענו אליו היה ממש מתחת לפסגות רק בניגוד לשאר האתרים ששהינו בם פה לא היה חשמל או שירותים מסודרים או כל דבר שנראה כמו מקום שמיועד לקראוונים. פה המטרה היא להתייחד עם הטבע ולחבק איזה עץ. מזלם שהמקום ככ יפה שבלית ברירה הסכמתי לוותר על המקלחת החמה ופיפי בשירותים שרואים את התחתית שלהם. בתמורה קיבלתי ציחצוח שיניים משפחתי תחת שמיים מלאים בככ הרבה כוכבים שזה נראה כמו הדמייה בפלניטריום של מוזיאון הארץ. שווה בהחלט. טוב כל זה לא אומר שנויה לא ראתה סרט לפני השינה וגורי קפץ לצלילי דיג דיג דוג.
תמונות רק לסבא סבתא וסוזי (כל השאר ENTER AT YOUR OWN RISK)
יום שבת, 20 בפברואר 2010
כמעט תקרית דיפלומטית
עולים צפונה לאורך החוף המזרחי אחרי שעזבנו מזג אויר קר ואפור מאחורי והגענו ל OMARU היפה. עיירה ויקטורינית יפה שגולת הכותרת בא היא הפינגווינים. יש פה מושבה של 150+ פינגווינים כחולים שחיים במחילות כאשר הם לא בים דגים אוכל לגוזלים. בן זוג אחד דג כל היום וחוזר בלילה עם השלל לו ולצאצא\ים ולמחרת בן הזוג השני יוצא לסיבוב אוכל. שיוויון – ממש כמו אצלנו...... אה – בני הזוג נשארים אחד עם השני FOREVER .
אפשר לראות אותם רק בלילה:
דמיינו טריבונה של 300 איש יושבת בשקט דממה (רובם יפנים) ומחכה ש קבוצה של 10 פינגווינים בגודל של חולדה ישראלית ממוצעת תדעדע מהים על סלעים, תחצה שביל אפר, ותכנס למחילה.....ממש נס משמיים. כמובן שבמקרה שלנו התיאור הנ"ל נילווה בצעקות אינדיאניות של גורי של "עוגהעוגהעוגה" ןשל "איהאיהאיה" שכמעט הבריחו את הפינגווינים להונולולו ואותנו לשלילת הויזה למדינה ל50 שנה הקרובות.
אה – בסוף הערב אחרי שהSHOW נגמר בדרך לקמפינג גילי כמעט דרס שני פינגווינים שיכורים שהתבלבלו בדרך הביתה.....כנראה בגלל זה הם חיה די נדירה.
המומחה לפינגווינים פה בקראוון התעקש שאתנצל ואשים דברים על דיוקם:
- הלהקה היא של 500 פינגווינים (לא כפי שכתוב)
-ראינו 125 מהם
-הם סופר חמודים וממש לא דומים לחולדות
עכשיו כולם יכולים להיות רגועים
BIG BALLS
מתקדמים צפונה לאורך החוף המזרחי של האי
http://www.kodakgallery.com/gallery/creativeapps/slideShow/Main.jsp?token=141614703803%3A165882358
http://www.kodakgallery.com/gallery/creativeapps/slideShow/Main.jsp?token=141614703803%3A165882358
יום רביעי, 17 בפברואר 2010
מתכון מנצח: שניצלים, שוקולד, ופינגווינים
עזבו אותנו מדולפינים, פינגווינים, קרחונים, ופיורדים............היום בילינו כל היום במפעל שוקולד!!!!!!!!!!!!!!! אין יותר מאושרת ממני, חוץ מנויה. הגענו ל DUNEDIN - עיר לא קטנה (השניה בגודלה באי הדרומי) בחוף המזרחי של ניו זילנד, שגם בה בכל פיסת דשא פנויה יושבות (הן אפילו לא טורחות לעמוד) כבשים ומלחחות עשב. המפעל הוא של CADBURY והסיור כולל איזה חטיף שוקולד כל מטר וחצי. (תודיעו לחיה מש.מ. שאני חוזרת ובגדול!!!) בסוף רואים מולנו טון (!!!!) של שוקולד נוזלי נשפך איזה 10 מטרים באויר כשקצת מתיז עליך. IVE DIED AND GONE TO HEAVEN ומכיוון שהיינו צריכים משהו לאזן את המתיקות קינחנו בסושי במסעדה מול המפעל J
האתר קמפינג מאוד כייפי – בריכה, גן שעשועים, טרמפולינה, חדר משחקים לגוגו, וכמה משפחות של ישראלים – נויה בעננים. היא אפילו קנתה היום מדבקות לאוסף שלה. גילי פוצץ אותה בשניצלים ביתיים לא. ערב וכל המחנה הגיע להסניף קצת ריח של בית מחוץ לקראוון שלנו.
לילה טוב בנתיים
אעלה עוד תמונות
האתר קמפינג מאוד כייפי – בריכה, גן שעשועים, טרמפולינה, חדר משחקים לגוגו, וכמה משפחות של ישראלים – נויה בעננים. היא אפילו קנתה היום מדבקות לאוסף שלה. גילי פוצץ אותה בשניצלים ביתיים לא. ערב וכל המחנה הגיע להסניף קצת ריח של בית מחוץ לקראוון שלנו.
לילה טוב בנתיים
אעלה עוד תמונות
סוף העולם...שמאלה... ואחרי הכבש ה-16 תמשיכו עוד קצת
OFFICIALY הגענו לסוף העולם (ביקתה שכוחת אל) של סוף העולם (הקצה הדרומי ביותר של ניו זילנד) של סוף העולם (אפשר להודות שניו זילנד זה באמת סוף העולם). הגענו לאיזור שנקרא CATLINS - תדמיינו את הרקע של ווינדוס – זה עם הגבעות של הדשא האין סופי, רק מלא בנקודות אובליות בצבע OFF WHITE ובקצהו ים סוער בצבע טורקיז. בדרום דרום דרום ני זילנד יש איזור שלא הרבה מטיילים בו – קר, פראי מאוד, והדרך אליו נעשית לרוב בדרכי אפר מעצבנות. הנוף ממש עוצר נשימה, גם הקור, וגם ההבנה שעוד פעם דרכת בקקי של כבשים. בלילה היה ככ קר שכל מבוגר קיווצץ את אחד הילדים כל הלילה (נויה דחפה אותי בחצות ואמרה " אמא תפסיקי לנחור עלי"). וגורי כמובן ישן באלכסון.
כשיצאה השמש התחרדנו על אחד החופים הלבנים ,מולנו הגיחו שני דולפינים פראיים לשחייה איטית לאורך החוף, וגילי הגיש פילה עסיסי לא. צהריים.........לא רע ?!!!! אה?!!!!
NEEDLESS TO SAY באיזור הזה אין שום קליטה – בעיקר לא של המקומיים – רובם חוואים מרובי ילדים שמתכרבלים (לפחות.....) עם הכבשים כדי להתחמם.
זהו- הנה התמונות – שימו לב לקירבה לקוטב הדרומי.
הירשם ל-
רשומות (Atom)