יום שלישי, 23 בפברואר 2010

מתחת לשמיים




החלטנו לעשות DETOUR קטן בדרך לנקודת הסוף שלנו באי. במקום לעלות ישר לאורך החוף המזרחי (למי שעוקב) נכנסו קצת INLAND ל MT COOK – ההר הגבוהה ביתר בניו זילנד – לא היו לנו ציפיות גבוהות אחרי הקרחונים ומצוקים שראינו בדרך אבל – בעצם למה לא – לא ממש ממהרים לאנשהו.
שוב גם פה הארץ הזו הפתיע – אחרי נסיעה במישורים די צחיחים וצהובים (כנראה הקייץ האזור הזה הוא יבש) פתאום בבת אחת התגלתה מולנו פיסגה מושלגת ועוד פיסגה פיסגה עד שכמעט היינו מוקפים. עדיין היה חם והאתר קמפינג שהגענו אליו היה ממש מתחת לפסגות רק בניגוד לשאר האתרים ששהינו בם פה לא היה חשמל או שירותים מסודרים או כל דבר שנראה כמו מקום שמיועד לקראוונים. פה המטרה היא להתייחד עם הטבע ולחבק איזה עץ. מזלם שהמקום ככ יפה שבלית ברירה הסכמתי לוותר על המקלחת החמה ופיפי בשירותים שרואים את התחתית שלהם. בתמורה קיבלתי ציחצוח שיניים משפחתי תחת שמיים מלאים בככ הרבה כוכבים שזה נראה כמו הדמייה בפלניטריום של מוזיאון הארץ. שווה בהחלט. טוב כל זה לא אומר שנויה לא ראתה סרט לפני השינה וגורי קפץ לצלילי דיג דיג דוג.
תמונות רק לסבא סבתא וסוזי (כל השאר ENTER AT YOUR OWN RISK)

יום שבת, 20 בפברואר 2010

כמעט תקרית דיפלומטית



עולים צפונה לאורך החוף המזרחי אחרי שעזבנו מזג אויר קר ואפור מאחורי והגענו ל OMARU היפה. עיירה ויקטורינית יפה שגולת הכותרת בא היא הפינגווינים. יש פה מושבה של 150+ פינגווינים כחולים שחיים במחילות כאשר הם לא בים דגים אוכל לגוזלים. בן זוג אחד דג כל היום וחוזר בלילה עם השלל לו ולצאצא\ים ולמחרת בן הזוג השני יוצא לסיבוב אוכל. שיוויון – ממש כמו אצלנו...... אה – בני הזוג נשארים אחד עם השני FOREVER .
אפשר לראות אותם רק בלילה:
דמיינו טריבונה של 300 איש יושבת בשקט דממה (רובם יפנים) ומחכה ש קבוצה של 10 פינגווינים בגודל של חולדה ישראלית ממוצעת תדעדע מהים על סלעים, תחצה שביל אפר, ותכנס למחילה.....ממש נס משמיים. כמובן שבמקרה שלנו התיאור הנ"ל נילווה בצעקות אינדיאניות של גורי של "עוגהעוגהעוגה" ןשל "איהאיהאיה" שכמעט הבריחו את הפינגווינים להונולולו ואותנו לשלילת הויזה למדינה ל50 שנה הקרובות.
אה – בסוף הערב אחרי שהSHOW נגמר בדרך לקמפינג גילי כמעט דרס שני פינגווינים שיכורים שהתבלבלו בדרך הביתה.....כנראה בגלל זה הם חיה די נדירה.
המומחה לפינגווינים פה בקראוון התעקש שאתנצל ואשים דברים על דיוקם:
- הלהקה היא של 500 פינגווינים (לא כפי שכתוב)
-ראינו 125 מהם
-הם סופר חמודים וממש לא דומים לחולדות
עכשיו כולם יכולים להיות רגועים

BIG BALLS

מתקדמים צפונה לאורך החוף המזרחי של האי

http://www.kodakgallery.com/gallery/creativeapps/slideShow/Main.jsp?token=141614703803%3A165882358

יום רביעי, 17 בפברואר 2010

מתכון מנצח: שניצלים, שוקולד, ופינגווינים











עזבו אותנו מדולפינים, פינגווינים, קרחונים, ופיורדים............היום בילינו כל היום במפעל שוקולד!!!!!!!!!!!!!!! אין יותר מאושרת ממני, חוץ מנויה. הגענו ל DUNEDIN - עיר לא קטנה (השניה בגודלה באי הדרומי) בחוף המזרחי של ניו זילנד, שגם בה בכל פיסת דשא פנויה יושבות (הן אפילו לא טורחות לעמוד) כבשים ומלחחות עשב. המפעל הוא של CADBURY והסיור כולל איזה חטיף שוקולד כל מטר וחצי. (תודיעו לחיה מש.מ. שאני חוזרת ובגדול!!!) בסוף רואים מולנו טון (!!!!) של שוקולד נוזלי נשפך איזה 10 מטרים באויר כשקצת מתיז עליך. IVE DIED AND GONE TO HEAVEN ומכיוון שהיינו צריכים משהו לאזן את המתיקות קינחנו בסושי במסעדה מול המפעל J
האתר קמפינג מאוד כייפי – בריכה, גן שעשועים, טרמפולינה, חדר משחקים לגוגו, וכמה משפחות של ישראלים – נויה בעננים. היא אפילו קנתה היום מדבקות לאוסף שלה. גילי פוצץ אותה בשניצלים ביתיים לא. ערב וכל המחנה הגיע להסניף קצת ריח של בית מחוץ לקראוון שלנו.
לילה טוב בנתיים
אעלה עוד תמונות

סוף העולם...שמאלה... ואחרי הכבש ה-16 תמשיכו עוד קצת

















OFFICIALY הגענו לסוף העולם (ביקתה שכוחת אל) של סוף העולם (הקצה הדרומי ביותר של ניו זילנד) של סוף העולם (אפשר להודות שניו זילנד זה באמת סוף העולם). הגענו לאיזור שנקרא CATLINS - תדמיינו את הרקע של ווינדוס – זה עם הגבעות של הדשא האין סופי, רק מלא בנקודות אובליות בצבע OFF WHITE ובקצהו ים סוער בצבע טורקיז. בדרום דרום דרום ני זילנד יש איזור שלא הרבה מטיילים בו – קר, פראי מאוד, והדרך אליו נעשית לרוב בדרכי אפר מעצבנות. הנוף ממש עוצר נשימה, גם הקור, וגם ההבנה שעוד פעם דרכת בקקי של כבשים. בלילה היה ככ קר שכל מבוגר קיווצץ את אחד הילדים כל הלילה (נויה דחפה אותי בחצות ואמרה " אמא תפסיקי לנחור עלי"). וגורי כמובן ישן באלכסון.
כשיצאה השמש התחרדנו על אחד החופים הלבנים ,מולנו הגיחו שני דולפינים פראיים לשחייה איטית לאורך החוף, וגילי הגיש פילה עסיסי לא. צהריים.........לא רע ?!!!! אה?!!!!
NEEDLESS TO SAY באיזור הזה אין שום קליטה – בעיקר לא של המקומיים – רובם חוואים מרובי ילדים שמתכרבלים (לפחות.....) עם הכבשים כדי להתחמם.
זהו- הנה התמונות – שימו לב לקירבה לקוטב הדרומי.

יום ראשון, 14 בפברואר 2010

QUEENSTOWN


















ערב טוב – אני אחרי מקלחת של 30 דקות (אין פה מחסור מים) בפיגמה מכורבלת ליד גור שנוחר קלות לידי. גילי ונויה ב"סלון" רואים סרט. עברו עלינו כמה ימים נינוחים וכייפים בשתי ערים ממש חמודות: WANAKA ודרומית ממנה QUEENSTOWN. שתי ערי אקסטרים ומלאות פעיליות אם אתה בכושר חתיך ובן 20......אנחנו הצטרפנו למסלול הפנסיונרים . לא ממש.
QUEENSTOWN היא עיירת צעירים שמתעוררת בצהריים וממשיכה עם מסיבות שתייה וגוינטים לתוך הלילה. הצליח לנו ונכנסנו לתוך הסצינה המקומית בפאבים החמודים פה – גור וגילי ירדו על בירות ונויה ואני על צייסרים. העיר נמצאת על אגם מהסרטים (יש פה כל מיני צוותי צילום) והנוף מכל פינה כל כך יפה שבא לבכות. לא רחוק מפה נמצא אחד המסלולי טרקים המדורג ה -10 בעולם מבחינת יופיו. ROOTBURN. המסלול לוקח כמה ימים אבל אפשר לעשות גם חלקים קטנים ממנו. אז למה לא?! אנחנו כבר מתורגלים בטרקים (להפתעת כולנו !!! ) ויצאנו לדרך. יער צפוף שרעש המפלים והנהר לידנו מכל עבר. ממש היער של הטרולים הקטנים. כמובן שגם פה המסלול עבר על גורי בחלום. נויה קצת קיטרה אבל שיטת ה M&MS עובדת מצויין (תודה – צביה) . מאוד מאוד נהנו למרות שלא היה פשוט.
בעיר טיילנו גם בגנים היפים, הפחדנו את הכבשים המקומיות (גור צועק "מממממממממממממההההה" והן בורחות) , ונויה עשתה LUGE מראש ההר. ברגוע. לילה טוב בנתיים.
דבר אחרון:
עשרת המשפטים הנשמעים בתדירות הכי גבוהה בקראוון:
10. לא בא לי
9. אני רעבה
8. אאאאאממממממ (גור מבטא את רצונו לאוכל)
7. יש לי פיפי דחוף
6. בא לי קינוח
5. אאאאאאממממ
4. אבאבאבאבאבאבאבא (גור צועק אם גילי זז יותר מ3 מטר ממנו)
3. גילי, תיסע יותר לאט
2. אני נוסע הכי לאט שאני יכול
1. אאאאאאאאאאאאבבבבבבבבבבבבאאאאאאאאאאאאא דדדדדדדדדדדדדדדדייייייייי


עוד קצת תמונות (לא מאוד מסוננות)








לילה טוב

יום חמישי, 11 בפברואר 2010